אביגיל בת היומיים בסל קל,
רגע לפני הכניסה למכונית, שתיקח אותנו מבית החולים הביתה,
שאלתי את חנן: אתה אוהב אותה?
כמובן שכן. הבחור בעל התשובות ענה לי.
אני בעיקר מרגישה אחריות גדולה.
אני לא זוכרת את הרגע שבו התאהבתי בה.
אבל אני יודעת שזו אהבה שהתגבשה והתעצמה.
למרות שאני אוהבת להיות מאוהבת,
אני לא מאמינה באהבה במבט ראשון.
למרות שאני מאמינה בחיבורים קוסמים,
אלו לא מספיקים, כדי להפוך שני אנשים לחברים.
אני מאמינה שהחיבור העמוק בין שני בני אנוש,
מתאפשר רק אם מטפחים את הקשר.
המטובלות ברגישות ואמפתיה,
ונתינה בקמצוץ מעבר למה שבא בטבעיות,
מה שמאפשר לי את החיבור העמוק עם א.נשים.
הגענו לניו הארטפורד, לפני קצת פחות משנה.
הצטרפנו לקהילה מגובשת של אנשים, שגרים פה שנים.
התעניינה בחיי החברה שלי בעיירה החדשה,
אבל אז מגיע יום כמו היום.
ואני מבינה שלא רק שהאנונימיות שלי התנדפה,
מאנשים חדשים, שנכנסו לחיי רק בשנה האחרונה.
