הספורטאים בתיכון, היו זן לא מושג עבורה. היו לה מחזרים. אבל הם היו בחורים טובים. פחות זוהרים.
שנים לאחר סיום התיכון, היא כבר הרגישה אטרקטיבית. צברה ניסיון – עם טובים וגם עם כמה שובבים.
אבל, תמיד נשארה בה התחושה, שהיא הנערה שעוברת מתחת לרדאר של הספורטאים.
*
בערב קייצי אחד בבר, בעודה משתתפת בריקוד העיניים התל אביבי,עיניה נשבו בזוג עיניים אפורות.
גישתו אליה הייתה חצופה וישירה, אך היה גם משהו נסתר. מסקרן. שהפעיל את סקרנות המטפלת שבה. האם האפלה שבעיניו היא ממזרית, או מסוכנת?
אך סינוור פתאומי זרק את ההתלבטות רחוק מתודעתה-כשגילתה, שהוא היה מהספורטאים בתיכון שלה.אבק הכוכבים שלו, הפך אותה מהאישה שנהפכה, בחזרה לנערה הביישנית שהייתה.
*
הוא אהב את כרטיס הביקור שלה. זה שמציגים להורים לפני שמפגישים. את הסיפור האמיתי שלה הוא ניסה להדחיק.
היא כבר לא החננה שהייתה בתיכון. היום, באמצע שנות העשרים, היא נפש חופשיה. פתוחה מינית, ובעלת חשיבה ביקורתית.
היא לא הסתירה והוא שאל. רצה מספרים. כמה בחורים.היא שאלה למה. כמה. הוא התעקש. היא סיפרה. והוא זרק אותה.
הבניין שבנתה בגאווה, בו קומה של פמיניזם, קומה של ביקורתיות וקומה של חופשיות- נפל עליה, ופער חור בנשמתה.
*
אחרי שבוע, הוא חזר בתשובה. בתחינה שטעה.
היא קיבלה אותו בחזרה. אבל זו כבר לא הייתה אהבה. זה היה ניסיון לשיקום הריסות הבניין שנפל, כשעזב אותה.
*
בוקר אחד התעוררה והוא לצידה.היא הרגישה שגופה כבד, נדבק למיטה. היא קמה בדממה. נפרדה ממנו לשלום.
כשיצא מהדלת, ניתנה לה הנבואה. יום אחד בעתיד, הוא יצא וייקח את המפתח אתו. והיא תישאר נעולה.
היא הבינה, שאת שיקום הבניין - היא צריכה לעשות לבדה. כי איתו, בכל פעם שתבנה קומה, הוא ירסק אותה- וימצא לכך הצדקה.
ובאותו הרגע, היא סיימה את הפרק הזה, ושיכנה אותו בעברה.
התמזל מזלה.
*נכתב לכבוד יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים
