הערב, ברייב, הכלבה שלנו, עשתה וידוא הריגה לדינוזאור המוצצים. היא הוציאה את כל צמר הגפן שמילא אותו מבפנים.
*
כשהגיע הגיל שהיה צריך להיגמל, אמרתי לאביגיל,
שאם נאסוף את כל המוצצים שלה,ונביא אותם לחנות מתנות של המוזאון,
היא תוכל לבחור בתמורה, איזו מתנה שהיא רוצה.
היה מוזאון, הייתה חנות מתנות, אבל לא הייתה תכנית טרייד אין- לגמילת מוצצים של פעוטות.
זה היה עוד אחד מסיפורי המעשייה, שהמצאתי כדי להקל על תהליך הגמילה.
כבכל יום ראשון, אחרי שעור מוזיקה בקונסרבטוריון, צעדנו בחגיגיות לרום (זה שם המוזיאון),
והפעם הייתה בידנו שקית מיוחדת,מלאה במוצצים, עם היסטורית עיבוד רגשות של שנים.
בצעדים של פעוטה, אביגיל בחנה אופציות לחלופה.
בסופו של דבר בחרה את הדינוזאור, שהיה כמעט בגודל שלה.
שמנו את פעמינו לכיוון הקופה. הלב שלי דפק בחוזקה.
לאחר תפילה מהירה, הסתכלתי למוכרת בעיניים, קרצתי בחוזקה פעמיים.
ואמרתי לה: באנו לעשות את עסקת הטרייד אין-של המוצצים הישנים.
נשמתי לרווחה כשהיא שיתפה פעולה. בחיוך היא לקחה את שקית המוצצים הישנים, והגישה לאביגיל את המתנה שבחרה.
אביגיל הייתה עסוקה עם המתנה החדשה, בזמן שאני העברתי את הכרטיס,וסימנתי למוכרת לזרוק את השקית.
*
אביגיל מעולם לא הייתה קשורה לדינוזאור,כשגרנו בדירתנו הטורונטיאנית הקטנה.
אבל מה שבטוח-את המוצצים כבר לא ביקשה.
