השנה, שאלו אותי כמה פעמים,איך אנחנו חוגגים.
איך אנחנו מציינים את חנוכה,ומה אנחנו עושים עם... קריסמס.הרי אנחנו יהודים.
גם אביגיל מעלה שאלות חשובות.
למה אנחנו לא מקשטות את הבית לקריסמס?למה לנו אין עץ אשוח בבית?אני ממש רוצה לבקש מתנה מסנטה,אבל אני בטח לא ברשימה...
*
בבית שנהב-גולדברג.הבית הישראלי- היהודי שלי,אני רוצה לגדל ילדה שלא מרגישה סלידה.
לא אל המסורת שלה,ולא למסורת של חבריה לכתה.
וזוהי משנתי, אלו התשובות שלי:
🕎 אנחנו מדליקות נרות חנוכה.שרות שירים, אוכלות מטבעות שוקולד, סופגניות ולביבות.מקשטות את הבית באורות לבנים, בצניעות וזאת רק בשביל הסמליות.
🌲 בחנות של הדולר,קניתי לה עץ אשוח מיניאטורי וקישוטים קטנים.אותו היא הציבה בבית הברביות.שם הדמיון חוגג, הכאילו שולט.שם היא המחליטה,וכך גם מתנסה.
🎁 בבוקר של קריסמס,אביגיל מקבלת מסנטה קלאוס מתנות.
כשהיא שאלה איך זה יכול להיות,הרי היא יהודייה וחוגגת את חנוכה.
הסברתי לה שסנטה לא גזען.הוא מחלק מתנות לכולם.
☮️ כשהיינו בחנות ספרים,ואביגיל קראה על החגים,היא פנתה אלי ושאלה:
אמא, מה יותר שווה? קריסמס או חנוכה.
הסתכלתי לה בעיניים,ונתתי לה את התשובה הכי כנה.
זו לא תחרות. זו דת ותרבות.
*
על חנוכה היא פחות שואלת. יותר מספרת.יש לה ידע נרחב על החגים היהודיים ועל המנהגים.כי השיח היהודי, הוא הדומיננטי בבית.
זה נכון שקריסמס הרבה יותר נוצץ מבחוץ.הבתים ברחוב מוארים ומקושטים, באופן שעוצר את הנשימה.שירי החג העליזים נשמעים בכל פינה.
אבל דווקא בגלל שאנחנו לא בתחרות,אני לא מפצה.
אני מאפשרת להתנסות במסגרת מצומצמת.שתואמת את הערכים שלי:מסורת יהודית לצד סובלנות, שוויון ואיסור אפליה.
ואני מוסיפה גבולות גמישים, היכן שאני מרגישה שמתאים –כמו במגרש המשחקים.
לא לחינם, בית הברביות נקרא בית החלומות.שם אביגיל יכולה להגשים את כל המשאלות.
