בכתה של אביגיל, יש משימה שבועית:״show and tell״. לבחור חפץ מהבית, ולספר עליו לילדים בכתה.
מאז שהלימודים עברו למקוונים במתכונת מלאה, אביגיל צריכה להסריט את עצמה, מציגה את בחירתה.
פעם היא הציגה את בבובת הארנב,בפעם אחרת את הספר הכי מיוחד.
בשבוע שאימצנו את החתולה, היא הסריטה אותה, וכך חלקה עם הכתה.השבוע ניגנה בפסנתר שיר חנוכה.
שמתי לב, שלמרות שהילדים מכירים אותה, היא אף פעם לא מפספסת. תמיד מציגה את עצמה: בשמה הפרטי, מלווה בשם המשפחה.
*
אני מתרשמת עד עמקי נשמתי, שהילדה רק בת שש,וכבר מתרגלת הצגה עצמית -עם נוכחות ובטחון עצמי.
אז קראתי קצת על החשיבות של ההצגה המלאה.שם פרטי פלוס שם משפחה. והנה כמה נקודות למחשבה:
🤝 יש נטייה לחשוב, שנשים מעדיפות להציג את עצמן רק בשמן הפרטי.
🤝 הצגה בשם פרטי, לעיתים נובעת מהחשש, להעביר מסר רשמי. פחד לפספס את הפוטנציאל החברי.
🤝 הצגה בשם פרטי או בלי שם בכלל,רק היי, למשל, משאירה רושם ביישני ומופנם. באופן הזה, הסיכוי ששיחה תתפתח, מתפוגג ונעלם.
🤝 אם תציגי את עצמך בשמך המלא, לאחרים יהיה יותר קל לזכור אותך. אחרי הכל, הם כנראה מכירים משהי עם שם פרטי דומה, אבל אין הרבה סיכוי, שמכירים אחרת,עם השילוב של שם פרטי ומשפחה זהה.
🤝 שימוש בשני השמות מעביר מסר שאת רצינית, וגורמת לאנשים לב למה שיש לך לומר.
ההמלצה הכוללת היא, שזה לא חשוב היכן אני נמצאת. בין אם אני מציגה את עצמי במייל, פנים אל פנים, בטלפון או בזום.
כדאי לי להשתמש, ממש כמו אביגיל, בשמי המלא.
כך אבסס טון רשמי ומקצועי,ובהמשך אוכל להחליפו לפי הצורך בטון חברי. ועל הדרך אקרין גם ביטחון עצמי.
