האימהות בשנה הראשונה שלי, הייתה עייפה פיזית ורגשית. הייתי המומה.
שנה שבה התאהבתי בתינוקת קטנה, בזמן שכל מה שרציתי זה לישון במיטה כמו רווקה.
*
השנה השנייה והשלישית, היו שנים של תקשורת מתגבשת. מוטוריקה ורצונות מתפתחים.
הילדה למדה להחזיק, ללכת, לרוץ וליפול. וגם להביע את הרצונות והתסכולים בקולות גדולים.
אלו היו שנים של בדיקת גבולות, מתי אני אומרת לא, מתי אני אוספת את גוש הצרחות, מוותרת על התכניות וחוזרת איתה הביתה.
*
בגיל שש, אני מגלה אימהות אחרת. שיחות מתפתחות. סקרנות מהדהדת. הערצה למי שנעשתה וגדלה.
היא מגלה חמלה, בגרות ועצמאות. ולי יש דרגות חופש חדשות באימהות.
הילדה שינקה את התנהגותי בלמידה מרחוק, כעת, צופה מקרוב, מפנימה ומשקפת לי את התנהגותי. ולכן, המודלינג מצדי הרבה יותר משמעותי.
ואני צריכה לתת את הדעת, כיצד אני מדברת אל בן זוגי, איך אני מתנהלת בתוך בייתי.
וזו האחריות האימהות החדשה שלי. ללמד ילדה שגדלה לעולם מורכב, כיצד לאהוב אחרים, וגם מה הדרך לאהוב ולשמור על עצמה.
