בתי הקולנוע סגורים בסנטרל ניו יורק.
כמו במדינות רבות, במהלך הקיץ צצו יוזמות שונות של הקרנת סרטים תחת כיפת השמיים.
אם תשאלו אותי, החלופה הרבה יותר שווה מהמקור.
אז רגע לפני סיום החופש הגדול, כשרוחות של סתיו מורידות את הטמפרטורות בלילה ומנקות את האוויר מלחות.
ואפשר עדיין ללכת לישון מאוחר, כי יש עוד כמה ימים עד תחילת הלימודים בזום.
הלכנו לצפות בסרט, שהוקרן בחנייה של הספרייה העירונית של קלינטון, עיירה ליד ניו הארטפורד.
לבשנו פיג'מות, הצטיידנו בכרית, שמיכה וכסאות מתקפלים.
ארזנו חטיפים, עצם וחמאת שקדים לברייב וקפה למבוגרים.
ניסינו לצאת מוקדם כמה שאפשר כדי לתפוס מקום.
אבל בסנטרל ניו יורק, שלא כמו בטורנטו ובישראל, אף פעם לא צפוף.
וככה ישבנו כמה הורים בכיסאות מתקפלים,
כשהילדים מתרוצצים במרחב הפתוח, נלחמים בכריות ומקלות, מתגלגלים על השמיכות, צוחקים ומידי פעם גם בוכים.
ובין צפייה בסרט, ושיחות חולין, גם פזלנו קצת אל הילדים.
ואני – בת לשושלת פולניות בנשמה, הרגשתי איך הדאגה האימהית שאפיינה את החיים בעיר,
מתחלפת, כמו עונות השנה, לשלווה ושחרור של הילדה לעשות כרצונה.
*בתמונה- הילדים רגע לפני שנטשו את האוהל והתחילו להשתולל.
