לפני שלושה שבועות, אחרי יותר מחצי שנה, פתחו את בתי הקולנוע בסנטרל ניו יורק. צפייה בסרט בקולנוע, היה אחד מהבילויים הזוגיים המועדפים עלינו. היום, רגע לפני שסוגרים את הקולנוע שוב, מכיוון שאחוזי התחלואה בעלייה, שריינו בייביסיטר, קנינו כרטיסים מראש, הצטיידנו בקפה ומיהרנו לעבר הקולנוע.
כשנכנסו, הרגשתי שאני נוסעת נגד כיוון התנועה. מהאולמות השונים יצאו עשרות בודדות של אנשים, מקסימום עשרים, ופניהם לעבר היציאה.
נכנסו בחשש שפספסנו את ההתחלה, אבל הפרסומות שהיו בעיצומן, הוגשו בהתלהבות, לאולם ריק מאדם. בחרנו את המקומות הכי טובים, ושקענו בכיסאות המפנקים לשעתיים וחצי, של בהייה במסך הגדול.
כשעזבנו את הקולנוע בסיומו של הסרט, גילינו שקיבלנו יחס של VIP. הקולנוע נשאר פתוח רק עבורנו. צעדנו לבדנו לעבר היציאה, ולא הופתענו לראות שאין אף לא מכונית אחת, במגרש החנייה.
