לפני כמה שבועות אביגיל ואני פגשנו את סנטה קלאוס בקניון.
הוא ישב בין כל החנויות,על כיסא גדול ומרופד,בבגדיו האדומים.
זקנו הלבן מצטופף מאחורי מסכה,משקפיים עגולים,ובצחוק מתגלגל,שאל את הילדה-מה היא רוצה לקבל השנה.
אביגיל ענתה שהשנה היא רוצה שזו תהיה הפתעה.סנטה הנהן, אישר את הבקשה
והוסיף שהשנה,הוא מבקש שלא נשאיר עוגיות שוקולד צ׳יפס.מכיוון שבשנה שעברה,כשחזר הביתה לאחר חלוקת המתנות בבתי הילדים,הוא מצא את גברת קלאוס כעוסה.
היא ראתה את פירורי העוגיות על זקנו הלבן,וידעה שטחה לשווא,כי עכשיו, אחרי ששבע – הוא לא יאכל את עוגיות השוקולד צ׳יפס שלה.
אביגיל לקחה את בקשתו ברצינות.
*
היום בצהריים, ערב קריסמס, היא הזכירה לי,שצריך להשאיר, לצד כוס החלב, עוגיות –כדי שסנטה יוכל לנשנש אחרי שישאיר לה את המתנות.
פתחתי את מגירת המתכונים והוצאתי בגאווה,את מתכון עוגיות החמאה עם פצפוצי השוקולד של אמא שלי.
אביגיל ראתה את הדף השחוק והמוכר, ונבהלה-סנטה דרש - ואנחנו נכבד את הבקשה.
היא הייתה כבר מוכנה עם חלופה:עוגיות שיבולת שועל,ימלאו את בטנו העגולה.
חיפשתי ומצאתי מתכון.ריסקנו תפוח ובננה,הוספנו מייפל, שיבולת שועל וקינמון,והחלקנו את התבנית לתנור.
אז למרות שכעסתי על האיש המחופש,בזכותו התנסינו במתכון חדש.
אביגיל וחנן נהנו מהתוצר.וכך הרחבנו את הרפרטואר,עם עוגיות טעימות ללא טיפת סוכר.
