אתמול הייתה הפעם הראשונה מזה חצי שנה שלא העליתי פוסט יומי.הבטן כאבה, שותקתי למיטה.
יכולתי לקום ולכתוב, אבל הקשבתי לגוף ולנשמה -ונתתי להן מנוחה.
כמה שעות לפני כן עשיתי החלטה. היא לא באה בקלות והייתה תהליך שלקח זמן.
אני עושה הפסקה על מנת להתכוונן מחדש.אני מתפרסת ומתכנסת כדי לדייק את עצמי. אני לא מתפטרת מהעבודה הנפלאה בתבל –להיות בלוגרית ברילוקיישן.
זהו לא פוסט פרידה.אין נקודה, יש פה סימן שאלה.
והבטחה - שאחזור ממש בקרוב.
אולי קצת אחרת.בריקוד במקצב שונה עם תפאורה משודרגת,או אולי אחזור כשהכתיבה מתאפיינת בפשטות נקייה.
אני לא יודעת. אני מפליגה בחיפוש אחר הדיוק הבא.
אני נוסעת לחופשה, כשהגוף בסנטרל ניו יורק. והלב מביט אל ישראל.
נוסעת לחופשה; עם משפחתי. בביתי. עם עצמי. בתוך הראש והנשמה שלי.
