חשבתי שאני לא יכולה לאכול לבד במסעדה,
שאני לא יכולה לצאת לבד לחופשה.
חשבתי שזה יהיה הסוף – אם לא אעבוד מחוץ לבית.
ששבוע לבד עם הילדה, יהרוג אותי קוגניטיבית ורגשית.
חשבתי שבחיים לא אעלה במשקל.
חשבתי שהכי חשוב זה לשמור על פאסון –
ושעדיף לעורר בסביבה קנאה ורחמים יחד – וזאת רק במידה, שאף אחד מהם לא בהגזמה.
חשבתי שאני בחיים לא אוכל לדבר בקבוצה.
שאני לא אוכל לעמוד מול כתה.
שהדרך היחידה לחיות היא דרך צפייה לגרוע מכל.
ושאופטימיות חסרת תקנה – היא לחלשים או טיפשים.
חשבתי שבחיים לא אוכל לשבת בשקט.
ושאולי אצליח לשכנע את עצמי שיש כוח עליון.
שיש דבר כזה חברות נצח ללא תנאים,
חשבתי שאני יודעת הכל על עצמי.
שאני רק מתחילה ללמוד מי אני.
