היום בפעם הראשונה שתיתי תה בבית קפה.
מכירים אותי היטב שם,ואפילו מעבר למסכה, יודעים שאני דובקת באותה הזמנה –אספרסו במנה כפולה.
אז כשאמרתי לבחור בדלפק שהיום זה יהיה תה, במקום להנהן ולתקתק את ההזמנה, השתררה ביננו שתיקה. ואחרי שלא מצמצתי בתגובה למבט הממושך, צעדתי בפעם הראשונה אל השולחן עם תה חם.
*
היום במינוס 12 מעלות, יצאתי מהבית במעיל שלי, לבושה לחורף ישראלי.
בחוץ קפאתי ובפנים רעדתי. התלוננתי לחנן שמיד נזף בי: תשתי תה ותתלבשי!
*
למרות שזה החורף החמישי שלנו במזג אויר מקפיא, אי אפשר לבטל את נוכחות שלושים ושש השנים של חורף ישראלי.
הגוף מתכייל בכל קיץ מחדש, בצפייה לחורף מדברי. אבל בכל שנה, יש את הרגע שמזג האוויר מכניע אותי.
ואז, בסיוע הלבוש המתאים, הוא נזכר, מתאים ומדייק את עצמו אל החורף הצפוני.
אבל לא שוכח, כשהטמפרטורות עולות,לכייל את עצמו בחזרה אל המקום אליו הנשמה רוצה.
