תחתונים מכותנה
״מה קרה?״ יעל שאלה והעירה אותו כמו מתוך חלום.
״בפעם אחרת,״ עודד לחש ומשך את השמיכה עד פניו, מבקש להתחבא כילד שפוחד ממה שהחושך של הלילה יביא איתו.
יעל, כשרק תחתונים לגופה, קפאה במקומה. פעם ראשונה שעודד מסרב לה.״ותקני תחתונים חדשים,״ עודד שבר את הדממה כשמגרונו יוצא קול חד.
יעל לא ידעה שעודד יכול להפיק תדרים כה חדים. היא הרגישה שהמילים שלו מושלכות אליה כמו אבני החצץ שרונן, השכן שלה, היה זורק עליה ועל דנה. זה היה מזמן, אי־שם בשנות השמונים, בתקופה שבה חומרי בנייה היו מפוזרים בערמות בכל פינת רחוב, ממתינים לבניית עתיד חדש לכמה משפחות שלקחו את הסיכון והעתיקו את מקומן מנוף הים אל הרי השומרון. ולמרות שהיסטוריית גופה כללה מכאובים ושמחות רבות מאז, כאב פגישת האבנים בעורה ותחושת חוסר האונים התעוררו בן רגע עם מילותיו של עודד.
**
בדרך כלל, יעל ועודד הם לא. וכשהם כן, זה לא אחד עם השנייה. היא עם הוויברטור שהוא קנה לה ליומולדת ארבעים והוא עם ההיא מהעבודה שלו.
זו מהעבודה שלו היא לא הטעם שלו, אולי זו הסיבה שהוא מזדיין דווקא איתה. ככה אין סיכוי שיעל תחשוד. אבל אולי הוא בחר דווקא אותה, כי היא אף פעם לא לובשת תחתונים מכותנה. יש לה את האדומים עם התחרה השחורה מלמעלה, את השחורים מסאטן, ואת הסגולים שיש להם חור בדיוק במקום הנכון כדי שהוא יוכל להשתחל אל תוכה מבלי להפשיט אותה. לזאתי מהעבודה יש שיער שחור מלמטה עד למעלה. מתולתלת שמחליקה וקולנית. כשהיא גומרת, קירות המשרד רועדים. אחרי שהמשרד מתרוקן, ורק הוא והיא נשארים, הוא צועד אל שולחן הקבלה, מסובב את הכיסא שלה אליו ומרים אותה כמו בקסם עם שפתיו – מתכופף אליה, מצמיד את שפתיו לשפתיה ואז מתחיל להתרחק, והיא, כדי שלא להתנתק מטעם המנטה שלו, מתרוממת מהכיסא.אז הוא לוקח אותה יד ביד ומצמיד אותה עם הגב אל הדלפק, מחזיק את מותניה ומניף אותה מעלה לישיבה. מרים את החצאית, מזיז את תחתוני הסאטן ודוחף את עצמו אל המקום הרטוב הזה שלה. שתמיד מוכן עבורו.
עם יעל, זה כבר לא כמו פעם. הוא צריך לעשות הכנות: שלא יהיה מאוחר מדי, לא לריב לפני, להתקלח, להיכנס מתחת לשמיכה כי קר, להביא את חומר הסיכה. כי היא צריכה עזרה שם למטה, ככה היא קוראת לזה.
זו מהמשרד קוראת ללמטה שלה כוּס.
**
כשיעל ועודד היו ממש בהתחלה שלהם, עודד היה קורא ליעל נינו. הקיצור שלו לנינפומנית. זה לא העליב אותה, להפך. היא הייתה גאה בחשק המיני שלה ועם עודד זה היה בדיוק מה שהיא רצתה. היה בעודד משהו שפשוט נענה לה. כמו מים שמתאימים את עצמם לכלי שאליו הם נשפכים. בלי חריקות של מאמץ, אפס חיכוך.
בשנה הראשונה הם עדיין לא גרו ביחד. למרות שעודד היה בן עשרים ושבע, הוא עדיין גר עם ההורים שלו בתל אביב, כי זה היה קרוב לאוניברסיטה והרבה יותר כלכלי. יעל גרה עם שותפות ברחובות, כי זה היה קרוב למכון ויצמן, ששם היא למדה. וגם כי היא הייתה צריכה את המרחק מההורים, שגרו באורנית.
היה בעודד משהו מאוד מחושב וזהיר. אבל כשהיא סימנה לו, הוא נענה תמיד. הם היו מזדיינים במכונית בדרך מרחובות לתל אביב כשיצאו לבילוי, ובדרך חזרה לרחובות. הם היו מזדיינים בשירותים של מועדונים, בתי קפה, ובשירותים הציבוריים בדיזנגוף סנטר, אלו שבקומה העליונה, לא רחוק מאיפה שכל הפאנקיסטים היו מתאספים. פעם הוא אפילו נגע בה עד לאנחת הסיום שלה כשישבו בתיאטרון הקאמרי. המעיל כיסה את הבטן שלה עד הירכיים, וכשכבו האורות, היא לקחה את ידו והניחה אותה על הלמטה שלה. אז היא עוד קראה ללמטה שלה כוס. היה נדמה להם שהאיש בחליפה עם העניבה הכחולה והאישה בשמלת הקטיפה הסגולה שמו לב, אבל ליעל ועודד לא היה אכפת. יעל רצתה לצעוק חופש, ועודד רצה לרצות את יעל.
בשנים האחרונות הם כבר לא. כאילו משהו נכנס ליחסי המין שלהם וכיבה את האור. ריקי, המטפלת של יעל, אומרת שזה טבעי. ״התשוקה היא לא קבוע מתמטי,״ היא אוהבת לחזור על עצמה ומוסיפה שיעל ועודד השתנו, החיים השתנו ולכן גם התשוקה ביניהם השתנתה.
כשיעל מרגישה את המתח הזה בבטן ובלב, היא יודעת שהגוף שלה והנשמה מתחננים שתביא אותם לפורקן. אבל החיים השתנו, ויש את הימים שהיא לא מצליחה להפסיק לחשוב על הדד־ליין הבא בעבודה. פעמים אחרות היא פשוט עייפה מהסעות הילדים לחוגים אחר הצהריים, מהכנת ארוחות ערב, אמבטיות והשכבות לשינה. וכל יום היא מנסה להדחיק את העובדה שלא החליפה מצעים במיטה כבר כמה שבועות ושאולי זה הזמן לחפש שוב מנקה, כי היא לא טאטאה את הבית ולא העבירה סמרטוט בשירותים מאז היומולדת של עמית. לא נשאר לה זמן וכוח למשחק מקדים. היא מעדיפה להיות פרקטית. כשעודד בעבודה עד מאוחר, היא נשכבת במיטה בתחתונים הכי נוחים שלה, אלו הישנים עם החורים, מזיזה אותם קצת הצידה ועושה עם הוויברטור שלה זבנג וגמרנו.
לפעמים יעל עוצרת ותוהה לאיפה השובבות שהייתה בה נעלמה. דנה, החברה הכי טובה שלה, טוענת שהיא צריכה רומן. לדנה יש אחד כזה, והיא אומרת שזה מוריד הרבה לחץ מיואב מבלי שהוא בכלל יודע. אבל יעל בחיים לא תבגוד בעודד. היא יודעת שעודד גם בחיים לא יבגוד בה.
היום היא הייתה בדיזנגוף סנטר, כי הייתה צריכה לאסוף את בגד הגוף של מאיה למופע המחול שיתקיים מחר. בדרך לחנות המחול היא עברה בקומה העליונה. הפאנקיסטים כבר לא שם, אבל יעל התגעגעה פתאום לאיך שהיא ועודד היו פעם. בדרך לאוטו היא נכנסה ל"לנז'רי מי". בקופה עמדה זו מהעבודה של עודד. היא לא זוכרת איך קוראים לה, אבל היא זוכרת את השיער השחור שלה שמקבל את כל מי שנכנס למשרד בהבזק של מבריקות שיש רק לנשים בנות עשרים, רגע לפני שהחיים מטפסים עליהן. יעל ראתה את המוכרת אורזת לה תחתוני תחרה אדומים.״יש לנו גם בסגול את אותו הדגם, תרצי?״ המוכרת שאלה את זאתי מהעבודה של עודד. ״ברור,״ היא ענתה בהתלהבות והרימה מבט לכיוונה של יעל. יעל מצאה את עצמה בורחת החוצה מהחנות.
בדרך למכונית יעל הרהרה עם עצמה מתי הפכה להיות כל כך ביישנית. פעם סקס היה חלק טבעי מהחיים. היא הייתה גאה ביצר המיני שלה וחגגה את התשוקה בכל הזדמנות. היום היא לא רוצה שילדה בת עשרים תחשוב שהיא צריכה להתאמץ לפתות את בעלה.
**
אתמול, יעל ועודד היו כמעט; שמונה בערב, הם לא רבו, עודד התקלח וחיכה ליעל מתחת לשמיכה כשחומר הסיכה על השידה לידו. יעל בדיוק סיימה פרויקט גדול בעבודה, חזרה מוקדם הביתה להחליף מצעים ואפילו הספיקה לטאטא את הבית. הילדים ישנו אצל ההורים של עודד. אמא שלו קראה לזה קייטנת סבתא. יעל חשבה שזה פתטי אבל שמחה לערב אחד עם פחות משימות. היא התפנתה להרגיש את הלחץ הזה בלב ובבטן. כשיעל החלה בטקס קילוף השכבות, עודד התרגש, בלמטה שלו, וגם קצת בחזה – הלב שלו דפק קצת יותר חזק. יעל כבר הייתה חשופה. איך הוא אוהב את החזה שלה. למרות הלידות, הוא עומד יפה ומקושט בשתי פטמות זקורות. יעל הניחה את החולצה בעדינות על הכיסא שליד המיטה והחלה לפשוט את מכנסי הטרנינג שלה, אז נגלו לעיניו התחתונים.תחתונים לבנים מכותנה שאיבדו צורה מרוב כביסות. קצת משוחררים באזור הישבן ועם תפר פרום בין הגומי לבד בשני מקומות בצד הקדמי. איך שהוא ראה את התחתונים, ההתרגשות בחזה הפכה למחנק בגרון.
הוא נזכר באמא של עומרי. כשהיו בכיתה ז׳ הייתה פעם אחת שהוא חיכה לעומרי לבד בבית שלו. הוא הקדים בטעות בשעה. צילה, אמא של עומרי, פתחה את הדלת.״עודד, מה שלומך?״ היא שאלה בחיוך רחב, מופתעת. ״עומרי לא פה. הוא באימון כדורסל.״ ״אה, התבלבלתי כנראה בשעה, אני אחזור מאוחר יותר. קבענו ללכת לסרט.״ ״בוא תיכנס ותחכה לו בפנים,״ צילה הציעה וסימנה לו עם היד להיכנס פנימה.
אימהות תמיד אהבו אותו. אבל אף פעם לא ככה. הוא לא רצה להיכנס. אבל לא היה לו נעים לסרב. משם זה כבר קרה ממש מהר. וכל מה שהוא זוכר מהפעם הראשונה שלו עם אישה זה את השילוב של ההנאה ממגע השפתיים סביב הלמטה שלו, יחד עם הבושה והאשמה. הוא זכר גם את התחתונים שלה. תחתונים מרוטים מכותנה לבנה.
הוא הסתובב עם הגב ליעל ומלמל ״בפעם אחרת,״ והוסיף ״ותקני תחתונים חדשים.״
