מיליוני אנשים לבד. ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה.

16 מרץ 2020

"מה עשיתי לא בסדר הפעם?". זה מה שהיה עובר בראשי, כשהייתי שומעת דפיקה על הדלת בביתי בישראל. הנחתי, שאם זה אחד השכנים, הוא בא להתלונן: על חסימת מכוניתו, או על הדוּד שנוזל לו על המחסן, ואם לא שני אלו - זו בטוח הטפת מוסר על האכלת חתולי השכונה.

אבל זה לא תמיד היה ככה.

בילדותנו, חייכנו אל השכנים בחדר מדרגות, שיחקנו עם הילדים האחרים שגרו בבניין והשאלנו מהשכנה כוס סוכר לעוגה. כל הפעולות הפשוטות הללו נעלמו עם התרחבות הקפיטליזם, תרבות השפע, הגלובליזציה ואיתם האינדיווידואליזם. קיבלנו עולם מופלא, ללא גבולות, אבל הערבות ההדדית נסדקה. 

גלובוס בספריה העירונית של ניו הרטפורד

ימי קורונה 

רק לפני שבוע, שוחחתי עם אמא והתנצלתי. שוב לא שוחחתי עמה בשבת. כי מאז שהגענו לפה, אנחנו ממש עסוקים. רצים בין אירוע לאירוע. אני קוראת לזה: כּיבודים. לכבד את זה ואת זו. מעייף, אבל ככה בונים קשרים. אין לנו משפחה פה. אז אני חייבת לבנות חלופות.

ואז, ביום שישי האחרון, בהרקהיימר קאונטי, חצי שעה מאתנו, אובחן חולה בקורונה. כמו דומינו- הכל נסגר. קבוצת הריצה, חוגים של הילדה, אירועים בבית הכנסת ולקינוח: הלימודים בבתי הספר בוטלו. במקום עבודתו של בן זוגי, בית החולים, נדחו ניתוחים לא דחופים, וצמצמו את מספר החולים במרפאות. 

ביום אחד, העולם עמד מלכת. 

אבל בתוכי, בראש ובנשמה: כאוס. מחשבות פסימיות הציפו אותי על התפוגגות מערכות התמיכה, שעליהן עמלתי בחודשים האחרונים. נשארנו לבד, רחוקים מהבית בעין הסערה. מי יהיה עבורנו פה? משפחה חדשה ומוזרה – גם יהודים וגם ישראלים במקום שאין בו מהגרים. 

ברייב, הכלבה שלנו, בבית אלטרנטיבי שאביגיל בנתה

סדר עולמי משתנה 

הסדר העולמי כפי שאנחנו מכירים אותו משתנה. ישנה נסיגה חברתית ואישית (ראו ערך ריקון מדפי נייר הטואלט-- כולנו חזרנו לשלב האנאלי).

עוד שבוע – שבועיים הקורונה לא תחלוף, אבל תחושת החרדה תעבור נורמליזציה. אולי אז, נתכנס יחדיו, אבל אחרת. אולי אז, תתעורר מחדש הערגה והנכונות למגע אנושי (לא פיזי- חס וחלילה). אלא, מפגש לבבות. זו תהיה הזדמנות להתכנסות קהילתית מחודשת.

ואז כשהקרקע תבשיל לה, אני מתחייבת לנסות להקים קהילה.

אני, העוף המוזר שמסתובב לו בסנטרל ניו יורק, הישראלית החצופה, מתכוונת להעז לקבל סירוב מנומס, או מקסימום שתיקה רועמת – ובכל זאת, אני אעשה את הבלתי יאומן ואזמין את חמשת נשות הרחוב שלי לקפה.

ובינתיים, בלוז 'חופשת קורונה' היומי שלנו, הכנסנו שיחת וידאו עם סבא וסבתא. מה שלא הבנתי קודם, הוא שבעולם שבו כל וירוס הוא גלובלי, גם שיחה וירטואלית אל הצד השני של הגלובוס, מהווה רשת תמיכה משמעותית.

אמא. אני מתגעגעת אליך. 

לו"ז משפחת שנהב גולדברג - חופשת קורונהאקדמיה בקטנה 

השלב האנאלי הוא השלב השני בתיאורית ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של זיגמונד פרויד. התמקדות האנרגיה של התינוק בשלב זה היא בפי הטבעת. הקונפליקט המרכזי אותו צריך התינוק לפתור בשלב זה, הוא בין היענות לדרישות הסביבה לרכישת הרגלי ניקיון, לעומת סיפוק הדחף להתלכלך.

בשלב זה, עצמאותו של התינוק מתחילה להתגבש ועל ההורים להתייחס לנושא הניקיון באיזון; לא לכפות עליו הרגלי ניקיון נוקשים מידי (לא לתבוע ממנו להתאפק ולהגיב בכעס כש"בורח לו"), ומצד שני גם לא לתת לו חופש בשחרור עשיית הצרכים. עליהם להעביר את האחריות אליו ולאפשר לו תהליך טבעי של פתרון הקונפליקט.

נלקח מאתר טקסטולוגיה