היום בצהריים, שוחחתי עם חברה מישראל.
אישה קרייריסטית מדהימה. מקצועית. שדה במקצועה. פורצת גבולות ושוברת תקרות.
לא שוחחנו זמן מה, אז עדכנו אחת את השנייה.
נשים כמונו חייבות לשמור על עצמן עסוקות כל הזמן. אם נשאר בבית נשתגע.
אבל נראה לי שרק עכשיו שקעה בי ההבנה המלאה.
🎡 אני לא מתנדבת בבית הכנסת עשרות שעות בחודש, כדי להעסיק את עצמי -
אני תורמת לבנייה ותחזוקה של הקהילה אליה אני שייכת.
🎡 אני לא כותבת כדי אין לי משהו אחר לעשות - אני כותבת כדי להביע את עצמי, והבונוס הוא התקווה, שנשים אחרות שנמצאות במצבים דומים בחייהן, קוראות ואולי מתנחמות שהן לא לבד בחוויה.
🎡 אני לא נפגשת עם חברה כי משעמם לי -
אני נפגשת כי אני אוהבת מגע: לשמוע את הרגש, לראות את הנפש ולחשוף במעט את הפגיעויות שבי.
🎡 אני לא מבשלת, כי אני חייבת -
אני שואבת סיפוק מטיפוח הגוף בבישולים בריאים.
🎡 אני לא מנקה ומסדרת את הבית כי אין לי ברירה, או כי אף אחד אחר לא יעשה במקומי –
אני מנקה ומסדרת גם כשלא בא לי-
אבל בכל רגע, אני יודעת, שכשאני משקיעה במרחב בו אני גרה, אני מרוויחה תחושת שייכות עמוקה יותר.
אולי בגלל זה, אני מרגישה הרבה יותר מלאה בנשמה, אפילו שאין לי עבודה חשובה.
אולי בגלל זה, אני שקטה מבפנים במרבית הימים, למרות שהקריירה שלי בהשבתה כמעט מלאה.
*בתמונה- הערב בישיבת זום של הועד המנהל של בית הכנסת הרפורמי.
